חברת מעטים בעידן של חקיקה אנטי תכנונית

מה השתנה?

התאגדות כחברה היווה במשך שנים כלי עסקי ומבנה משפטי מקובל לניהול פעילות, גם אם מדובר בחברת יחיד או בחברה לה מספר בעלי מניות מוגבל ("חברת מעטים"). מנגד, אין זה סוד שהתאגדות כחברה אפשרה לנישומים בעלי מניות לנצל את מודל המיסוי הדו שלבי עד תום, ואפשרה שליטה בעיתוי חלוקת הרווחים ובמקרים רבים שימשה ככלי לצבירת הון בלתי מחולק לטווח רחוק, כמקור להכנסה פנסיונית עתידית. 

בשנים האחרונות חלה תפנית מהותית ביחסן של רשויות המס למבנה התאגדותי זה ולגישתן, מבנה התאגדותי זה בנסיבות המתוארות מביא לדחיית מס בגין הרווחים הבלתי מחולקים ומהווה תכנון מס שאינו לגיטימי. במסגרת תיקון 277 לפקודה והוספת סעיפים 81א–81ו, מבקש המחוקק לצמצם תופעה זו שהביאה להימנעות מתשלום מס בהרבה מקרים, בעיקר בשל צבירת רווחים ללא חלוקה והשקעתם בנכסים שאינם תורמים לפעילות ריאלית. 

כחלק מהמאבק בתופעה הזו, יזמה רשות המיסים סדרה של תיקוני חקיקה שנועדו לעגן מהלכים אנטי תכנוניים, ובכך לפגוע במוטיבציה לשמור עודפים בלתי מחולקים בחברות, בין היתר על ידי קביעת מנגנון לחלוקה כפויה והטלת קנסות בשל עודפים בלתי מחולקים.

---

האתגרים וההזדמנויות

תיקוני חקיקה אלה מנקודת מבטו של הנישום מסמלים צורך במעבר מגישה של דחיית מס לגישה של ניהול אקטיבי של עודפים. בנוסף, חברות מעטים נדרשות כיום לבחון באופן שוטף את מדיניותן לחלוקת רווחים,  את מבנה ההשקעות בחברה וכן ההשפעה המצטברת של מדידה והכרה בנכסים ובהתחייבויות בספרים על סכום הרווח הראוי לחלוקה ואת השלכות המס של כל החלט כאמור.

מאחר ותנאי הסף העיקרי לתחולת הוראות אלה הינו מספרם המצומצם של בעלי המניות בחברה, כאלה עם יכולת השפעה על מדיניות הדיבידנד, יש לצפות שרמת הבקרה של הרשות והיקף החשיפה של נישומים יהיו גבוהות. זאת, לצד מורכבויות הקיימות בבחינת התחולה והיישום אשר נובעת לא רק מהחיוב, אלא מהמנגנון עצמו: אופן סיווג הרווחים, בחינת השימושים בנכסי החברה, בחינת מדיניות ההשקעה של עודפי המזומן והצורך לעמוד בתכלית עסקית אמיתית לכל מבנה או פעולה.

אולם כמו במרבית תיקוני החקיקה בענייני מס, לצד האתגר נוצרות גם הזדמנויות באופן ההיערכות ליישום התיקון והמרחב התכנוני הקיים. לצרכי הדגמה ובשים לב לכך שבסיס החישוב נשען על הנמוך מבין העודפים החשבונאיים לעודפים לצורכי מס, יישום החוק מחייב בחינה מעמיקה של הרווח הראוי לחלוקה כמשמעותו בחוק, לרבות השפעת רישום הוצאות והעמדת הפרשות והתחייבויות חשבונאיות, עשוי במקרים מסוימים להשפיע באופן ניכר על היקף החשיפה.

לאור חידושים אלה, המציאות החדשה מחייבת מעבר מגישה של טיפול בדיעבד או תכנון נקודתי לגישה הוליסטית אסטרטגית, כזו המשלבת שיקולי מס, שיקולים חשבונאיים לצד הבנה עסקית,  כאשר ניתוח נכון של המנגנון עשוי לא רק לצמצם סיכונים, אלא גם לייצר ערך ממשי לאורך זמן.